אתר העז

המאמר הזה הוא לא מאמר טכני ברובו אלא נועד להציג את נקודת המבט שלי על נושא הרשתות החברתיות ועל האקינג החברתי שמבוצע בעזרתו

הקדמה – קצת היסטוריה

כדי להבין מה הרעיון שעומד מאחורי הרשתות החברתיות ואיך שאפשר לנצל אותם לרעה צריך להכיר את האינטרנט בתקופה הראשונה שלו. באותו זמן האינטרנט היה מורכב משלושה סוגי אתרים עיקרים:

הסוג הראשון היה אתרי האינטרנט שבניגוד להיום הם לא היו דינמיים אלא אוסף דפי טקסט עם קישורים בניהם ומספר תמונות (HTML) שאם רצית לבצע בהם שינוי נאלצת לערוך את הדף ידנית, לכן רוב אתרי האינטרנט היו ממוקדים על נושאים ספציפיים כגון חומרה, שהיא תת נושא במחשבים.

הסוג השני היה מעין לוחות מודעות ממוחשבים שבו יכלו לפתוח הודעה לדיון ועליו כל אחד מחברי הפורום יכלו להגיב. האתרים מהסוג הזה נקראים פורומים (BBS) וכמובן שגם הם קיימים עד היום.

הסוג השלישי היה דפי אינדקס שנוצרו מתוך צורך בעייתי שאתרים סבלו מחוסר פרסום ובעלי אתרים רצו שהאתר שלהם יהיו פלטפורמה לקישור בין אנשים ממקומות שונים. דפי האינדקס היו כמו דפי קטלוג שהכילו כתובת, תמונה קטנה ותיאור בסיסי של האתר תוך התבססות על המלצות של צוות אנשים.

האנשים שגלשו בפורומים לרוב היו דנים סביב נושא אחד ובמסגרת הדיונים באשכול הדיון היו מביאים קישור לאתר מסוים מידי פעם, דבר שגרם לשיחה על התוכן שבאותו אתר או על האמינות שלו. עם הזמן התפתחה תרבות דיון שכללה הומור פנימי, מושגים עצמאים וכינוים של אנשים שהשתתפו בדיונים ובפורומים. שני קבוצות אנשים היו שותפים לפורומים : 1. אנשים שהתעניינו מאוד בנעשה ברשת 2. אנשים בעלי אמצעים אשר יוכלו להרשות לעצמם חיבור לאינטרנט.

עם הזמן האינטרנט התפתח והשתפר, דפי האינדקס האנושיים הוחלפו במנועי חיפוש מבוססי תוכנה שנקראו עכבישים. העכבישים קטלגו באופן ממוחשב בהסתמך על מידע שהופיע בקוד האתר (כגון קוד ה meta). קהילות הפורמים גדלו ובמקביל התפתחו תוכנות המסרים המיידים שבהם היה אפשר ליצור קשר אישי עם מתכתבי הדואר האלקטרוני וקהילת האנשים שנפגשו בפורומים. האתרים נהפכו לדינמיים ואפשרו למשתמש לקבל התאמה אישית באתר כמו עיצוב מותאם אישית ואפשרות להגיב לנעשה באתר.

כמות המידע המיוצרת בכל יום גדלה, ואנשים התחילו לאבד את הידיים והרגליים באינטרנט שנהפך מקובץ דפים וכמה קבוצות דיון, לרשת גדולה ובינלאומית שחסרה לה התאמה קהילתית שהייתה מקבילה לקהילה הרגילה של האנשים. המצב הזה דרש סדר חדש שאותו הרשתות החברתיות מילאו בקלות. כמובן, במקביל בעלי הרשתות החברתיות שרצו להרוויח מהמצב, ניסו להתאים כמה שיותר את האתר למשתמש כדי שיהיה מואכל בכפית כדי שלא יעזוב את הרשת.

מה זה רשת חברתית?

הדבר שיקל עלינו ביותר להתחיל להבין את הרעש מסביב לרשתות החברתיות ולמה אנשים מתמכרים עליהם הוא התשובה לשאלה: מה זה רשת חברתית?

אם תשאלו מישהו ברחוב "מה זה רשת חברתית?" הוא יענה בלי לחשוב "פייסבוק" או יגדיר את צורת הפעולה של "פייסבוק" בתור ההגדרה של רשת חברתית. התשובה היא לא נכונה הרי "טוויטר" או "מיספיס" (ז"ל) הם סוגים שונים של רשתות חברתיות.

אחרי ההקדמה המרחיבה על שלבי התפתחות האינטרנט, אפשר להבין שכאשר אתר נהפך לאינטראקטיבי, סובב סביב המשתמש האישי וגם מאפשר קישור לדיונים בין המשתמש והחברים באינטרנט – אז האתר מוגדר כרשת חברתית דבר שמהווה שלב התפתחות נוסף באינטרנט. יש לזכור שצורת התקשורת ברשת החברתית לא חייבת להיות בדרך טקסטואלית בלבד, אלא יכולה להיות על ידי סמלים מקובלים כמו "לייק". במקביל אפשר לשתף עם ציבורים בעלי גדלים שונים במידע כדי שיוכלו לראות ולהגיב כרצונם.

מה זה האקינג חברתי?

את האינטרנט, כמו הרבה דברים בחיים, אפשר לנצל לדברים טובים ומנגד לפשעים, שהנפוץ בהם הוא גנבה. המכשלה העיקרית למניעת פשעים באינטרנט היא שאין חוקים מוגדרים כראוי בנושא ברוב מדינות העולם, ולכן אתה צריך לדאוג בעצמך שלא יצליחו לרמות אותך ולנצל את המידע שאתה מפרסם.

הבעיה העיקרית מבחינת הפורצים היא שהטכנולוגיה מצליחה להגן על המשתמשים ואפילו לרוב בלי ידיעתם. בגלל זה עברייני המחשבים שפועלים על הצד הטכני יותר עובדים בשיטת המרדף שמכונה "החתול והעכבר" שבו עברייני המחשבים מגלים פרצה שאותה הם מנצלים עד שמומחי האבטחה מגלים אותה וסוגרים אותה. הדרך המהירה לעקוף את ה"מכשלה" הטכנולוגית היא להשתמש בפסיכולוגיה על החלק האנושי, קרי- המשתמש. המטרה העיקרית בדרך כלל היא חשבון בנק עם הסיסמה, כדי שיהיה אפשרי לרוקן את החשבון לכיסם האישי של הפושעים.

סוג ההאקינג החברתי הנפוץ ביותר נקרא "עוקץ ניגרי". בגרסה המקורית אנשים קיבלו מכתב בדואר האלקטרוני מאחד מ'קרובי המשפחה' לכאורה של ראשי השלטון בניגריה. במכתב היה כתוב שניתן לרשת את רכושו על ידי שליחת מספר חשבון הבנק, סיסמה ומספר תעודת זהות, אנשים למרבה הפלא שלחו את המידע הנחוץ ולאחר זמן מה הם גילו שהחשבון הבנק שלהם רוקן. ה"עוקץ הניגרי" השתפר וכיום הוא מופיע בגרסאות שונות שמבוססות על בקשה של אחד מאנשי רשימת התפוצה של המשתמש שצריך כסף מסיבה זו או אחרת בחוץ לארץ.

האקינג חברתי נפוץ נוסף מבוסס על אישור תהליך מסוים על ידי 'לייק' או משחק כלשהו, שבמציאות מאשר דבר אחר לגמרי.

הצורה הכי קלה של ההאקינג הוא חיטוט בסטטוסים ובמידע שהגולש מפרסם כדי לדעת מתי הוא לא בבית כדי לפרוץ ולגנוב או בשביל לדעת את התשובות לשאלות של שיחזור הסיסמה של החשבון.

האקרים החברתיים בהגדרה הפשוטה הם נוכלים שנמצאים ברשת. הם מאמצים להם זהויות מזויפות ויוצרים חברות קש בשביל לרמות אנשים דרך הרשת, חברות כמו גוגל ופייסבוק מנסים ליצור דרכים לוודא שהעומד מולם הוא בן אדם שלא מרמה בכמויות מסחריות, כגון על ידי שימוש באישור על ידי סמס או מילוי שאלון של זיהוי טקסט בתמונה אך שיטות כאלו יעילים לרוב רק מול רובוטים.

מה היתרון של רשת חברתית?

אחרי כל ההפחדה הזאת אתם שואלים את עצמכם למה להשתמש ברשת חברתית בכלל? הרי כל פורץ או נוכל יוכל להשתמש במידע ברשת בשביל לגנוב את המיליונים שאין לנו מהבנק.  עדיף להשתמש במקום זה ביונים בשביל לתקשר עם האנשים שמסביבנו.

אז ככה. רשתות חברתוית יכולות להיות טובות לא רק לתקשורת בין אנשים. לדוגמה אתם נכנסים לספרייה הציבורית ואתם לא מעודכנים לגבי מה טוב ומה לא, צריך רק להדליק את המכשיר החכם שלכם והוא יצליב מידע מהרשת החברתית שבודקת מה החברים שלכם אהבו, והיא אפילו תוכל לזהות פרטים, כמו אם אתה דתי כדי להוציא ספרים לא צנועים מהרשימה ותשאיר רק את אלו שנחשבים רלוונטיים.

לסיכומו של דבר עדיין יש בעיה גדולה של חדירה לפרטיות אבל תמורת זה אנחנו מקבלים שירותים חוסכי זמן שמאפשרים לנו לחיות בנוחות יותר גדולה. כדי למנוע חשיפת יתר של הפרטיות צריך לדעת בשביל מה הרשת החברתית הספציפית מיועדת ואיך להשתמש בה בצורה יעילה.

ההבדלים בין גוגל פלוס לפייסבוק ובין שאר הרשתות

כיום הרשת החברתית הגדולה ביותר היא פייסבוק (Facebook) והיא נחשבת להצלחה גדולה. עד כדי כך שהיא עקפה בזמן השימוש את אתרי הפורנו שהיו שנים בראש רשימת זמן הבילוי ברשת. מנגד, חברת גוגל (Google) ששולטת בשוק מנועי החיפוש והדואר האלקטרוני רוצה גם כן להיות חלק גדול משוק הרשתות החברתיות ולכן היא פתחה רשת חברתית שנקראת גוגל פלוס (Google+) שצוברת בחוץ לארץ כמות גדולה של משתמשים בצורה מהירה. לכל רשת חברתית יש מטרה שונה, אבל אפשר להגיע לתוצאות די דומות אם משחקים בהגדרות של כל רשת חברתית.

פייסבוק היא רשת חברתית שמתבססת על קשרים קרובים, כלומר שרוב הדברים שנחשפים אליהם הם תכנים שהעלו חברים שנפגשים איתם מידי פעם מהדרגה היומית ועד לכאלו שרוצים לשמור על קשר מסוים. כמו כן התוכן לרוב הוא סטטוסים שמתארים את מה שהמשתמש חווה באותו יום או חושב עליו, התמונות שמתפרסמות הם מאותו סוג ולפעמים מועלים ברמה של אלבום לפי אירוע.

עוד דרך תקשורת נפוצה במסגרת הפייסבוק הוא הצ'אט שמאפשר שיחות מהירות עם משתמשים אחרים. לאחרונה פייסבוק שדרגה את ממשק המשתמש האנגלי עם "טייקר" בצד הימני העליון שמראה את הפעילות החברתיות של החברים כדי שאנשים יוכלו להרחיב את ההתעניינות החברתית למעגל נוסף של חברי חברים.

גוגל פלוס עובדת בשיטה שונה של תיוג שהולך לפי מעגלים, כל מעגל הוא לפי נושא שהמשתמש קבע וכל סטטוס שמפורסם נקבע לאיזה מעגל הוא יגיע. כמו כן בכתיבת הסטטוס אפשר לסמל מילים בתור נושא כדי להוביל לחיפוש.

ברשת מתפרסמים מספר מסמכים (לדוגמה) שמכילים בעצם רשימה של מעגלים לפי נושאים שניתן להצטרף עליהם, כלומר המשתמש בעצם גולש ברשת על פי נושאים שהוא מעוניין לדון בהם עם אחרים. גוגל גם פיתחה את ה"זולה" (HangOut) שבו ניתן לדון עוד יותר בקלות בלי הגבלה של כתיבה כולל מתוך מכשירים ניידים במקביל לדיונים הארוכים שיש עם אנשים זרים מיבשות שונות.

כללי זהירות בסיסים

האקינג חברתי נחשב לכאב הראש של מנהלי הרשתות החברתיות, מפני שאנשים לא יהיו מעוניינים באתר שבו יש סיכוי של שמונים אחוז שבו החשבון שלך ייפרץ, וכל המידע שכולל תמונות של המשפחה ותאריך  החופשה הקרובה שבו תשאיר את הבית ריק, ייחשף להאקר. החברות גם לא יכולות להקשות יותר מידי על המשתמשים בהרשמה דבר שיגרום לחוסר רצון להירשם לאתר. החברות גם צריכות את המידע מסודר בצורה נוחה בשביל פרסום ממוקד וסטטיסטיקה וכמובן נוחות המשתמש.

כללי הזהירות מהאקרים חברתיים הם דומים לכללי זהירות הסטנדרטים והלא פרנואידים שבו צריך להיזהר מאנשים לא מוכרים שמציעים לך הצעות שונות ומוזרות, לא לפרסם לציבור מידע חשוב כמו מידע שמשתמשים בו לשאלות שיחזור הסיסמה אלא רק לרשימות ולמעגלים המתאימים, וכמובן להיזהר מכל מיני כפתורי 'לייקים' שמבטיחים כסף בצורות לא הגיוניות.

לסיום, יש שתי עצות עיקריות בנושא:

א. להיכנס לאתרים שונים ברשת כמו האתר "לא רלוונטי", שכותבים באופן מרוכז את מידע על הרמאיות שיש.

ב. כמובן, להשתמש ב"הגיון נפוץ"

למרות שצריך לזכור את הפתגם שסבא שלי ז"ל היה נוהג להגיד לגבי השימוש של אנשים ב"הגיון נפוץ":

the problem with common sense is that it's not that common”"

ובתרגום חופשי: הבעיה ב"הגיון נפוץ" היא שהוא לא כל כך נפוץ.